לאחר שנה רוויית טלטלות ביטחוניות וכלכליות, גם הפעם הדו"ח הדו-שנתי של ה-OECD על כלכלת ישראל מצייר תמונה מעורבת. מצד אחד, הדוח מתאר משק שמפגין חוסן מרשים והצליח לשרוד את הזעזוע הגיאו-פוליטי החמור ביותר מאז הקמת המדינה מבלי לקרוס. מנגד, הדוח מזהיר כי מתחת לפני השטח, מצטברים לחצים הולכים וגוברים בכל החזיתות: אינפלציה שמאיימת להתעצם וגירעון תקציבי שקפץ בחדות ולא מטופל כנדרש. אלה מוחרפים על ידי פערים מבניים כמו השתתפות נמוכה בשוק העבודה בקרב מיעוטים, לרבות החרדי.
הדוח קורא לביצוע רפורמות מבניות במטרה להבטיח שהצמיחה תהיה בת-קיימא מבלי להשאיר אף קבוצה מאחור.
יציבות תחת לחץ
ב-OECD אופטימיים לגבי הצמיחה בשנתיים הקרובות וצופים התאוששות מסוימת ב-2025, עם צמיחה של כ-3.4% (מעט נמוכה מזו של בנק ישראל), וב-2026 צמיחה גבוהה של כ-5%. אולם, הם מתנים זאת ביציבות גיאו-פוליטית שתתמוך בהשקעות (שנפגעו קשות לפי הדוח) וגם בצריכה הפרטית.
בארגון מציינים לטובה את תנאי הפתיחה ערב הזעזוע, לרבות שיעור אבטלה נמוך מאוד, יחס חוב-תוצר באזור ה-60% תמ"ג ומערכת פיננסית שערוכה לספוג את המהלומות שהגיעו החל מאוקטובר 2023. ב-OECD משבחים את המדיניות המוניטרית של בנק ישראל, שהחל להעלות ריבית עוד לפני המלחמה במטרה לרסן את האינפלציה, ובמהלכה שמר על יד יציבה על ההגה ולא התפתה להתחיל בהפחתות ריבית (למעט אחת בינואר 2024). ב-OECD מפצירים לשמור על מדיניות מוניטרית מרסנת (לא להוריד ריבית). לפי התחזיות, האינפלציה צפויה לזנק במהלך 2025 לרמה של 3.7% - הרחק מתקרת יעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה (3%) - על רקע מה שמכונה "מגבלות היצע".
לגבי המדיניות הפיסקלית (תקציבית), התמונה שונה: לפני המלחמה חלה ירידה בחוב, אך המלחמה טרפה את הקלפים, כשהצורך בהגדלת הוצאות החירום הביטחוניות והתמיכה בעורף הובילו ל"גירעון ענק", כלשון ה-OECD. הדוח קובע כי "יש צורך בצעדים אמינים כדי להכיל את הגירעון". גם ה-OECD מאמץ את האומדנים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), וקובע כי הגירעון בשנה שעברה עמד על 8.2% תמ"ג. אך התחזית ל-2025 אופטימית יותר: גירעון של 4.7% תמ"ג (מתחת ליעד הגירעון של האוצר - 4.9% תמ"ג) על רקע ההתאוששות המהירה בגביית המסים.
ב-OECD קוראים לממשלה לגבש תוכנית פיסקלית רב-שנתית אמינה, שתבלום את עליית הגירעון בשנים הקרובות ולאחר מכן תחזיר אותו למסלול ירידה. עוד נכתב בדוח כי לא יהיה מנוס מהגדלת הכנסות המדינה על רקע הגדלת הוצאות הביטחון, הפיגור בתשתיות הלאומיות ושיעור ההוצאה האזרחית הנמוכה ביחס לשאר המדינות המפותחות (מקום שלישי מהסוף אחרי קוסטה ריקה ואירלנד): 31% תוצר לעומת ממוצע של 41% במערב.
יתרה מזו, כלכלני הארגון ממליצים לבטל הטבות מס ואף לבחון רפורמה מקיפה במיסים שתרחיב את בסיס המס, כלומר תיצור יותר משלמי מיסים במקום העלאת שיעורי המס. עם זאת, גם האופציה של העלאת שיעורי מיסים לא נפסלת.
גם בצד ההוצאות קורא ה-OECD לבצע עריכת בחינות הוצאה (Spending Reviews) סדורות בכל משרדי הממשלה, לצורך זיהוי בזבוזים והסטת משאבים לתוכניות מועילות. מנגד, הארגון קורא לא לבצע קיצוצים רוחביים לא מחושבים הפוגעים בהשקעות או במדיניות שתומכת בצמיחה.
חשוב להדגיש: ה-OECD מכיר בצרכים התקציביים הדוחקים של ישראל לנוכח המצב הביטחוני. ההמלצה אינה קיצוץ חד בפעילות הממשלה, אלא התייעלות בהוצאה והרחבת מקורות הכנסות כדי לממן הן את צורכי ההגנה הדחופים והן השקעות לעתיד – מבלי לערער את קיימות החוב.
חינוך ותעסוקה בחברה החרדית והערבית
"משקל החרדים בשוק העבודה ורמת הפריון של המשרות שהם יקבלו יהוו משתנה קריטי בהמשך מסלול הצמיחה של המשק בטווח הארוך", קובעים כלכלני ה-OECD. הדוח מציין שישנם פערים חינוכיים ותעסוקתיים עמוקים בין הערבים והחרדים לאוכלוסייה הכללית. למשל, רבים מהצעירים החרדים והערבים אינם רוכשים בגיל בית הספר את הכישורים הבסיסיים הנדרשים במשק המודרני, מה שמגביל מאוד את אפשרויות השתלבותם בעבודות איכותיות בעתיד. אולם, בעוד בחברה החרדית זה נובע ממערכת תמריצים שלילית, בחברה הערבית הגורם לכך הוא תת-תקצוב.
לכן ההמלצות שונות: לגבי החברה החרדית, ה-OECD ממליץ להתנות את מימון אותם בתי ספר בלימוד מלא של לימודי ליבה, ובאשר לחברה הערבית ההמלצה היא להשוות את התקצוב של התלמידים לזה של תלמידים יהודים. לפי הדוח, תלמיד יהודי לא דתי מקבל 22% פחות תקציב מתלמיד בחינוך הדתי (לא חרדי), כאשר התלמידים הערבים מקבלים 28% פחות מהתלמידים הדתיים. לגבי החרדים חסרים נתונים.
ההמלצות אינן קשורות רק לחינוך, אלא גם לתעסוקה. "שינויי מדיניות ב-2024-2023 חיזקו בעיקר את התמריצים השליליים של גברים חרדים לעבודה", נכתב. לפי הדוח, תקציב הישיבות, "שתלמידיהם נשארים מחוץ לכוח העבודה ופטורים משירות צבאי", עלה ב-50% ב-2023 וב-58% ב-2024. עוד נכתב כי "שירות חובה אמור להיות ערוץ רב עוצמה להכללה גדולה יותר בשוק העבודה באמצעות היווצרות בתקופה זו של רשת קשרים שיכולה להקל על תעסוקה או פתיחת עסק. בנוסף, גיוס החרדים מאפשר לשחרר מילואימניקים במשך ימים רבים מדי שנה, מה שמאפשר להם לתרום יותר לצמיחה הכלכלית בפעילות האזרחית".
ה-OECD ממליץ לבטל את הסובסידיות לתלמידי ישיבות ולהרחיב את התמיכה שניתנת למעסיקים עבור העסקת אמהות - גם להעסקת אבות. עוד ממליץ הארגון להחזיר את הבונוס במס הכנסה שלילי גם עבור המשתכר השני במשפחה, ובאופן כללי להשוות בין זכויותיהם של אבות עובדים לאלו של אמהות עובדות.
3 צפייה בגלריה
בארגון ממליצים לעלות את התמיכה בתעסוקה ברשויות הערביות. אום אל פאחם
(צילום: גיל נחושתן)
בארגון ממליצים גם לעלות את התמיכה בתעסוקה ברשויות הערביות, אחרי שהתקציב לתוכנית החומש שנועדה לתעסוקה במגזר הערבי קוצץ ב-15%. לפי חישוב של ה-OECD, אם לא יהיה שינוי במדיניות, לקראת 2060 שיעור ההשתתפות בכוח העבודה יגיע ל-69% (לעומת 63.5% ב-2023). אם הממשלה תעמיק את התמיכה במדיניות שמעודדת אי־השתתפות, שיעור ההשתתפות אף יירד מתחת ל-62%. זה פער עצום שישנה לא רק את שיעורי העוני (הגבוהים) בקרב שתי הקבוצות, אלא גם את הצמיחה של כל המשק ואת היכולת של הממשלה לממן את עצמה.
יוקר המחיה
הדוח שם במוקד את יוקר המחיה, שהפך בישראל לבעיה מאקרו-כלכלית מרכזית. סל הצריכה הישראלי נותר השלישי הכי יקר ב-OECD: כבר 40% יותר יקר לעומת הממוצע. הארגון מצא כי רמת המחירים בארץ גבוהה מכפי שהיה מצופה בהתאם לרמת התוצר לנפש. עוד עולה כי יוקר המחיה פוגע בעיקר במעמד הביניים הנמוך ובשכבות החלשות. לפי הנתונים, משקי בית בעשירון התחתון מוציאים כמעט את כל הכנסתם נטו על צרכים בסיסיים – מזון, דיור ותחבורה – בעוד שבעשירון העליון כ-40% בלבד מהכנסה מיועדים למוצרי בסיס והשאר לחיסכון ומותרות.
3 צפייה בגלריה
סל הצריכה הישראלי נותר השלישי הכי יקר ב-OECD: כבר 40% יותר יקר לעומת הממוצע
(צילום: JACK GUEZ / AFP)
הדו"ח סוקר כמה גורמי עומק ליוקר המחיה בישראל. ראשית, חסמי תחרות ויבוא: ישראל היא כלכלה קטנה עם שוק מקומי מוגבל, והיכולת להסתמך על יבוא כדי להוזיל מחירים נתקלת לעיתים קרובות בקשיים. חלקם הם "מבניים" כגון סיבות גיאו-פוליטיות לרבות יחסים מוגבלים עם שכנותיה המקשות על סחר אזורי (הרחבת הסכמי אברהם מודגשים כהזדמנות להפחתת יוקר המחיה), אך חלקם פרי מדיניות מכוונת של הגנה על תוצרת מקומית.
אמנם בעשור האחרון נעשו מספר רפורמות להפחתת מכסים – למשל בוטלו חלק מהמכסים על גבינות קשות, ביצים ומוצרי טואלטיקה – אך עדיין מוצרים חקלאיים רבים נהנים מהגנות גבוהות כגון מכסות יבוא או רגולציה ייחודית שמקשה על תחרות מחו"ל.
על אף שהדוח מציין שישראל חתומה על הסכמי סחר חופשי עם עשרות מדינות, הוא קובע כי בפועל מידת הפתיחות של המשק נמוכה מהממוצע ב-OECD: מדד הפתיחות לסחר עולמי (יבוא ויצוא כאחוז מהתמ"ג) עומד בישראל על כ-60% מהתוצר, לעומת כ-80% תמ"ג בממוצע ב-OECD. הדוח קובע כי הרוב המוחלט של העלות הכלכלית של אותן מגבלות - מגולגל לצרכן. לכן המלצת ה-OECD היא חד-משמעית: להמשיך בהורדת חסמי היבוא – להפחית מכסים באופן הדרגתי על תוצרת חקלאית ומזון, להרחיב מכסות יבוא ולהסיר רגולציות ייחודיות שמונעות תחרות.
הדו"ח מתייחס גם לרגולציה המכבידה: ישראל התברגה במקומות האחרונים במדדים בינלאומיים הבוחנים את קלות עשיית העסקים – היקף הטפסים, הזמן והעלויות הכרוכים בפתיחת עסק חדש ובהתנהלותו השוטפת הם מן הגבוהים בעולם המפותח. הדוח קובע כי הדבר מדכא את התחרות: יזמים פוטנציאליים מתייאשים, חברות קטנות מתקשות לצמוח ושווקים נותרים נשלטים בידי מספר מצומצם של שחקנים ותיקים. התוצאה היא פחות לחץ תחרותי להורדת מחירים.
הארגון ממליץ לישראל לחתוך בבירוקרטיה: לצמצם את מספר ההליכים והימים הנדרשים לפתיחת חברה חדשה, למשל באמצעות הקמת מערכת מקוונת מרוכזת ("one-stop shop") שתטפל בכל הדרוש בלחיצת כפתור. אגב, גם בתחומי השירותים המקצועיים (עריכת דין, ראיית חשבון, רוקחות וכד') מצא הדו"ח חסמי כניסה גבוהים – דרישות רישוי ותהליכים מכבידים מעבר למקובל בעולם.
הדוח ממליץ גם להפחית התערבויות ממשלתיות ישירות במחירים. בישראל נהוגים עד היום פיקוחי מחירים והגבלות כמותיות על שורת מוצרים בסיסיים – לרבות חלב, לחם וביצים. לפי ה-OECD, הפיקוח עלול להקטין את היצע המוצרים ויוצר מחסורים או איכות ירודה, ובכך פוגע דווקא בצרכנים שהוא מבקש לסייע להם.
שלטון החוק ויציבות המשטר
אף שהדוח נמנע מלהתייחס במפורש לצעדים פוליטיים ספציפיים, הוא מדגיש כי "הבטחת שלטון החוק היא אבן יסוד בצמיחה כלכלית". הדוח מדגיש ש"עצמאות מערכת המשפט וקיומם של איזונים ובלמים בין רשויות" הם תנאי חיוני למערכת ממשל מתפקדת שנלחמת בשחיתות ושומרת על יושרה ציבורית – ובכך מניחה בסיס לסביבה עסקית יציבה.
בהמשך הדוח אף מצוין שמוסדות חזקים יכולים לשמש "מקור של יתרון יחסי" למדינה, ואילו איכות מוסדית ירודה פוגעת בתפקוד הכלכלה. כך, למשל, חיזוק שלטון החוק והמאבק בשחיתות עשויים להוזיל את יוקר המחיה בעצמם, שכן כך מובטח כי המשאבים הציבוריים מוקצים ביעילות והעסקים פועלים בשוק הוגן ותחרותי.
לפי הדוח, רמת השחיתות של ישראל גבוהה בכל פרמטר לעומת הממוצע ב-OECD, למעט בקטגוריה אחת: מערכת המשפט. הפער הגדול ביותר נמצא בשחיתות בממשלה. מבט כללי על הנתונים מראים כי רמת השחיתות בישראל דומה לממוצע ב-OECD. עם זאת, ה-OECD ממליץ לישראל להמשיך לחזק את מנגנוני השקיפות והבקרה ולוודא אכיפה נמרצת של כללי אתיקה ואכיפת הסכמי ניגוד עניינים במערכת הציבורית.